מזרחי, בראשית ז׳:כ״ג

מפרשים:
1 וימח לשון ויפעל. מבנין הקל על משקל ויחד ויחן רק שהם עומדים וזה יוצא:
2 ואיננו לשון ויפעל. מבנין נפעל כמו וימחו מן הארץ כי אחריו את המורה על הפעול ויחוייב בהכרח שיהי' וימח פועל יוצא:
3 והוא מגזרת ויפן ויבן. פי' ממשקלם אך מפני שהחי"ת מאותיות הגרון נפתח המ"ם להרחיב כמשפט:
4 כל תיבה שסופה ה"א כו'. פי' אף על פי שמלת ויפן ויבן בחסרון הה"א דומין למלות וישב וירד באותיותיהן מ"מ אלה שסופן ה"א מתחלפות מאותן שאין סופן ה"א בנקוד שאותן שסופה ה"א כשיבא וי"ו יו"ד בראשן נקוד היו"ד בחירק ואותן שאין סופן ה"א כשיבא וי"ו יו"ד בראשן נקוד היו"ד בצרי:
5 גונח וכוהה דם. בב"ר דאל"כ אך למה לי והלא כל אכין ורקין מיעוטין ואין כאן מאומה למעט אלא כשנאמר שנח עצמו היה ממועט מחיותו שהיה גונח וכוהה דם והיה חציו בריא וחציו חולה: